This website uses cookies to help us give you the best experience when you visit our website. By continuing to use this website, you consent to our use of these cookies.
Le film de propagande Der Ewige Jude (Le Juif éternel, 1940) signé par Fritz Hippler mais conçu et dirigé par Joseph Goebbels lui-même présente une liste, croissante en gravité, des méfaits commis par l’ennemi suprême, le peuple juif, tout au long de l’histoire et dans la réalité contemporaine. De terribles méfaits qui justifient amplement son extermination, proférée par Hitler à la fin du film, dans un discours à la Reichstag, le 30 janvier 1939. De tous les crimes dont on accuse le « Juif éternel[1] », le plus atroce est la cruauté supposée du peuple juif envers les animaux. Une insupportable et longue séquence montre, en temps réel, les abatteurs rituels du ghetto de Lodz défiler le couteau à la main avant d’égorger des vaches. La séquence est terrible à voir. Elle provoqua des évanouissements dans les salles où, en 1940, le film était projeté. Les vaches égorgées par des abatteurs souriants se débattent longtemps, en gros plan, dans leur sang. Le discours d’Hitler, qui suit immédiatement, réclamant l’extermination du peuple juif en tant qu’acte d’auto-défense, apparaît alors comme totalement justifié. D’ailleurs, l’interdiction de l’abattage rituel juif fut, le 21 avril 1933, une des premières lois antisémites promulguées par le régime nazi.
Même aujourd’hui, le sujet de la cruauté de l’abattage rituel, juif ou musulman, continue de préoccuper. Nombreux sont les pays européens interdisant cet abattage en raison de la souffrance qu’il entraîne : Belgique, Suède, Norvège, Islande, Danemark, Slovénie, d’autres encore. Le texte qui suit va s’interroger sur le rapport de la loi juive à la souffrance animale, le Tsaar baalé haïm, une souffrance qui, de manière plus générale, dans la Société industrielle contemporaine a pris des proportions effroyables et généralement occultées[2].
[1] C’est la manière dont en allemand on désigne le Juif errant.
[2] 80 milliards de bêtes sont abattues annuellement dans le monde pour l’industrie alimentaire. 115 millions de bêtes sont tuées chaque année dans le cadre de l’expérimentation animale. Le film récent de Caroline du Saint et Damien Vercaemar, L’usine des animaux, 2022, montre l’ampleur et la cruauté de cet élevage industriel.
Even before Herzl dreamed of a Jewish state, Evangelical minister William Hechler was meeting with pioneering Zionists in Odessa. Calculating that redemption would begin in 1897, the same year as the first Zionist Congress, Hechler lent a hand by arranging an audience for Herzl with Kaiser Wilhelm II. Who was the Zionist visionary’s Christian sidekick, and what were his motives?
האיש שמוזכר יותר מכל האחרים ביומנו של הרצל הוא כומר אוונגליסטי. אמונתו הנוצרית של ויליאם הכלר הובילה אותו לציונות. הוא קידם אותה בהתלהבות דתית והעמיד לרשותה את קשריו האריסטוקרטיים. מדוע שמו של הנוצרי שחזה את המדינה לפני חוזה המדינה לא מונצח - ולו בשם של סמטה צרה - במדינה שאותה חזה.
אברהם גולדפאדן הקים את תיאטרון היידיש הראשון בשלהי המאה ה־19, ויצירותיו הן אוצר היסטורי שמשקף את החיים היהודיים באותה תקופה. המחזה "בר כוכבא", שיוצג בשבוע הקרוב לראשונה בעברית, ביטא זקיפות קומה יהודית שנים ספורות לפני הולדת הציונות.
Eldad et Medad sont deux prophètes dont on ne parle pratiquement jamais. Il est vrai que leur apparition dans le texte biblique se réduit à un verset : Deux de ces hommes étaient restés dans le camp, l’un nommé Eldad, le second Medad. L’esprit se posa également sur eux, car ils étaient sur la liste, mais ne s’étaient pas rendus à la Tente ; et ils prophétisèrent dans le camp.5 Qui étaient Eldad et Medad ? Quelles étaient les prophéties qu’ils ont énoncées ? Le texte biblique ne nous en dit rien. Le Talmud, le Midrash nous apportent quelques informations – et surtout un texte, le Targoum Jonathan ben Ouziel dénommé par les chercheurs, Targoum Pseudo Jonathan, point sur lequel je reviendrai plus tard.
מבצע לפיד, שבו נחתו כוחות הברית בחופי אלג'יריה, היה התבוסה הראשונה שנחלו הנאצים. הוא הצליח בזכות תושייתה ואומץ ליבה של מחתרת יהודית מקומית, שלא זכתה עד היום להכרה מספקת
המאמר מתאר את הקשר בין התעמולה הגרמנית הישירה לתעמולה של צרפת הכבושה דרך הקולנוע. המאמר מנתח כמה סרטים איכונים שנחשבים לסרטי דגל של אותה תקופה. המאמר מראה את הנוכחות בתוך הסרט של דמות שלא מוצג כיהודי, אבל בעל מאפיינים הדומים לתעמולה האנטישמית הישירה, כמו למשל: Les Visiteurs du Soir, Les Enfants du Paradis, Volpone etc.
Analysis of the second Chantal Akerman film - L’Enfant aimé ou je joue à être une femme mariée (1971), Film which has disappeared and now has been discovered and analyzed for the first time.
Can a clear path be sketched from Wagner’s music to Auschwitz? Can one artist’s work shape history? Wagner’s oeuvre was beloved by Hitler and played in the concentration camps, accompanying unspeakable acts of cruelty. But is that the composer’s fault?